מאז שחרב בית המקדש, נמשכת מסורת זו, של עיטור וקישוט, לאורך כל הדורות ומיושמת בבתי הכנסת המשמשים לנו תחליף למקדש ולמשכן. במסכת סוכה מובא תיאור של בית כנסת, אולי הראשון בגולה שאחרי החורבן: "כל מי שלא ראה דיפלסטון של אלכסנדריה של מצרים לא ראה בכבודן של ישראל".בבריתא מובאת רשימת בעלי המלאכה שהשתתפו בבניית ביהכנ"ס: זהבים, כספיים, גרדיים (אורגים) וטרסיים (חורשי נחושת). אמנם לא נשאר כל שריד מבית כנסת זה, אך על פי הרשימה שמנינו אפשר להניח שהבית היה מקושט לתפארת.

בחפירות שנערכו בעיר "דורא אירופוס" שבסוריה, התגלה במפתיע בית כנסת משנת 200 לספירה, שהורחב ושופץ בשנת 245, והשתמר בצורה כמעט מושלמת. בית כנסת זה מעוטר בשלל ציורי קיר, המעידים על שליטה טכנית גבוהה של האמנים, כמו גם על מעוף ודמיון יוצאים מן הכלל. התמונות לקוחות מסיפורי התורה ומחזיונות הנביאים, בשילוב אגדות ומדרשים.
למרבה הצער לא זכו יהודי דורא ליהנות הרבה שנים מן הבית היפה, כי בשנת 256 לספירה, אחת עשרה שנה בלבד אחרי שהורחב וצויר בציוריו החדשים, נכבשה העיר והתרוקנה מתושביה.
בקיר המערבי, הפונה לירושלים, בגובה של מטר מעל לרצפה, נמצא שקע ארכיטקטוני מקומר שבראשו קונכיה בולטת בצבעי כחול, לבן וירוק. השקע יחד עם אשכולות הענבים בקשת הקמרון מזכירים את פני השער של מקדש הורדוס. בנוסף, נמצאו סמלים יהודיים שונים, כמו מנורת שבעת הקנים, לולב ואתרוג, סגולה מצוירת נגד עין הרע בצורת עין ושלושה מסמרים תקועים בה ונחש מתקרב לבלעה, וכאמור ציורים המתארים את סיפורי התנ"ך ומדרשי חז"ל, שלא כולם פוענחו עדיין.

בתקופת התלמוד היו רצפות פסיפס הקישוט העיקרי של בתי הכנסת, כפי שנתגלה בחפירות בארץ ישראל. רצפות הפסיפס תיארו דמויות ואירועים מן המקרא, סמלים יהודיים כמו: ארון קודש, מנורה, ארבעת המינים, שופר. הן הציגו גם את גלגל המזלות, עונות השנה, וכד'.

מאוחר יותר, בימי הביניים, היו דמויותיהן של ארבע חיות – נמר, צבי, נשר וארי, עיטורים מקובלים. חיות אלו מסמלות כידוע את התכונות הרצויות בלימוד תורה ובעבודת ה': "הווי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים". עיטורים נפוצים נוספים היו סמלי שנים עשר שבטי ישראל ומנורת שבעת הקנים. במרוצת השנים נשתרשו לצד נושאי העיטור והציור העתיקים גם פסוקי תפלה ואמרות חז"ל.

המסורת האמנותית של עיטור בתי הכנסת התפתחה והתפשטה על פני הפרוכות, התקרות והקירות, תוך שימוש בחמרים שונים, סגנונות שונים, וטכניקות שונות, עד ימינו אנו. ציור תקרה מפורסם משנת 1950 שצייר האמן יצחק בק, מופיע על תקרת ישיבת "מאה שערים".

אחד האתגרים הגדולים שעמדו בפני אמנים שונים במהלך הדורות, היה הימנעות מוחלטת מכל מה שדומה או מזכיר דמויות ופסלים המשמשים לעבודה זרה, וכן ציות לציווי "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". כך התפתחו מאד כל העיטורים הלקוחים מעולם הצומח: עלים, פרחים, פירות. יחד עם זאת, ניכר מתוך ספרי השו"ת כי ויכוחים רבים ניטשו בנושא זה שהעסיק רבות את הקהילות השונות.