כי ביתי בית תפילה ייקרא
יוצאים מהקופסא
הנה תרגיל קטן בזיכרון: כמה פעמים יצא לכם להזיז את הרהיטים בסלון ביתכם ולשנות לגמרי את צורתו?פעם בשנה? פעם בשנתיים? אולי כשחגגתם מאורע מיוחד במינו?
ועכשיו, בואו נחשוב, באיזו תדירות פושט ולובש צורה בית הכנסת שלכם?
ביום חול הוא משמש לתפילה עבור מנין מצומצם יחסית, בשבת הוא בתפוסה מלאה. אם יש שמחה או אזכרה – עורכים קידוש. בשמחת תורה מפנים את הריהוט כדי שיהיה מקום לריקודים. אם אתם חצר חסידית – נערכים "טישים" שבהם ישנו רק שולחן מרכזי, והחסידים עומדים משני צידיו. כאשר מתקיים שיעור מצומצם – הלומדים יושבים סביב שולחן. וכן הלאה וכן הלאה…
כאשר יש מקום בשפע, אפשר לייחד לכל צורך את מקומו המיוחד לו, ובא לציון גואל, אבל כאשר אנו מוגבלים במקום (ובתקציב), אנו חייבים לתכנן את בית הכנסת כמקום רב תכליתי.
לשם כך נעדיף ריהוט מתנייד ולא מקובע – ע"ג גלגלים – כן, גם הבימה. אם אין לכם אולם קידושים מסודר, והריהוט שלכם מורכב מספסלים בעלי משענת משופעת המשמשת מדף ותא אחסון ליושב מאחוריכם – נדאג לאופציה שהופכת אותם לשולחנות אפקיים עבור קידוש, סעודה שלישית, או שתיית "לחיים" בתוך בית הכנסת.
בישיבות בולט עוד יותר האופי הדו-תכליתי של בית המדרש.עלינו למצוא דרך להפוך בקלות ובמהירות את בית המדרש של כל השבוע, הכולל אמצעי כתיבה ואפילו מיחשוב, ומספק "מרחב מחיה" נוח לכל עמדת תלמיד וסטנדר, לבית מדרש "של שבת" שמסולק ממנו כל סממן של "מוקצה", והוא הופך להיות יותר דומה לבית כנסת.
התקן עצמך בפרוזדור
מומלץ מאד ליצור מבואת כניסה לפני בית המדרש. מעבר לאוירה המכובדת שמבואה כזו מקנה לבית הכנסת, היא מהווה מקום קלאסי לשימוש רב תכליתי: חדר לשיעורים, מקום תפילה כאשר המנין מצומצם, או "בית שני" – בתנאי שדאגתם מראש להציב שם ארון קודש ועמוד תפילה. וכן, הם יכולים להיות מודולריים – נשלפים – רק בעת הצורך.
אם אתם נמנים על אלו המקפידים להניח תפילין ולהתעטף בטלית לפני הכניסה לבית הכנסת, בודאי תשמחו לגלות שמישהו חשב גם עליכם ותיכנן פינה המיועדת בדיוק לשם כך במבואת הכניסה. ומה עם המתפלל המאחר שמחפש מקום להשלמת התפילה לפני שיצטרף למנין?
אזור רב תכליתי נוסף בבית הכנסת הוא עזרת הנשים. היא יכולה לשמש גם כאוצר ספרים, כבית מדרש קטן, כחדר שיעורים, רק לא כמחסן… כמובן שאם מתנהלת פעילות מקבילה בשני מקומות שונים (כמו בית המדרש ועזרת הנשים), במקרה כזה נצטרך לדאוג לאפשרות של הפרדה אקוסטית מלאה ביניהם.
לכל קהילה ולכל מבנה יש את הצרכים המיוחדים להם, הנובעים מאופי המקום והחזון של מנהיג הקהילה. כאשר נקראנו ,למשל, לתכנן ישיבה שמספקת גם שירותים שונים לקהל הרחב, כגון: בית דין, ייעוץ הלכתי או אישי, הכוונת רבנים, דאגנו לכניסה נפרדת לגמרי עבור הקהל הרחב – הישר לקומה "הקהילתית", וכך שמרנו על הדיסקרטיות של הפונים, הרחק מעיני תלמידי הישיבה.
כאשר יש לבית הכנסת רב במשרה מלאה, אנו מייחדים חדר ללשכה מכובדת עבורו. לעומת זאת, במקרים אחרים, המשרד משמש גם את הגבאי, גם את הרב, גם מקום למכירת חמץ, וגם חדר לימוד לנערים לקראת בר מצוה. בכל מקרה, חייבים לדאוג שהשהות בחלל המסוים תהיה נוחה וכמה שפחות מאולצת.
אשרי יולדתו
האם חשבתם בבית הכנסת שלכם על הדור הצעיר? מה דעתכם להקדיש להם מקום לתפילת קבלת שבת משלהם, או מקום לפעילות חינוכית בזמן שבבית הכנסת מתקיים שיעור למבוגרים? ומה בקשר לאימהות הצעירות שמגיעות עם ילדים קטנים לתקיעת שופר בראש השנה, או במועדים אחרים? למה שלא תהיה לבית הכנסת חצר עם מתקני משחק? או אפילו חדר משחקים בתוך המבנה? גם כאן, כמובן, אפשר ורצוי להשתמש בחדרים "רב תכליתיים" שיהיו מתוכננים מראש לשמש את כל הפונקציות שייעדנו להם.
"החכם עיניו בראשו". ככל שנשקיע בתכנון המוקדם, ונחשוב על כל השימושים העכשויים והעתידיים של בית הכנסת/ הישיבה/ המוסד וניתן להם ביטוי – כן ירווח לכולנו לאורך כל שנות קיומו.
גם כאשר אנו מוגבלים בשטח, ולא מסוגלים לייחד מקום נפרד לכל אחד מהצרכים, ניתן וצריך לשלב ביניהם – בחכמה. גמישות ומודולריות הם שם המשחק, ולא תאמינו אילו פטנטים קיימים וכמה אפשר עוד להמציא.