בית מקדש מעט

פיזיקה או מיסטיקה?
אדריכלות באופן כללי היא אמנות שאמנם נתפסת בעין. אנו רואים את המבנה, את תכולתו, את הצבעים השולטים בו, ומתרשמים מן ההרמוניה שיוצר המכלול כולו. אבל מה שיותר משמעותי הוא התחושה. איך אנחנו מרגישים כאן: מתח? שלוה? יראת כבוד? שמחה?
בבואנו לתכנן בית כנסת אנו מבקשות להציף בעיקר את התחושות הרוחניות, להביא לידי ביטוי את אוירת הקדושה ורוממות הרוח. ולכן, כאשר אנו ניגשות למלאכה, אנו חשות "חרדת קודש"
ברחבי הארץ והעולם קיימים בתי כנסת בעלי סגנונות שונים ואופי שונה. לא דומה בית כנסת של קהילת יוצאי טוניס בעכו לבית הכנסת של חסידות בעלזא בירושלים, או בית הכנסת קלנטרוב באוזבקיסטן לבית הכנסת הספרדי בניו אורלינס שבארה"ב… אדריכלות נכונה מתחשבת בקהילה ובאפיה, במקום שבו נמצא בית הכנסת, ובתנאים הסביבתיים המשתנים. אבל מתוך המבנה צריכה לבקוע הקריאה: כאן בית כנסת, מקום תפילה, בית מקדש מעט.
לרשות האדריכל עומדים מספר כלים ליצירת אוירה. שימוש מושכל בכלים אלו ייתן את התוצאה הראויה. להלן נסקור כמה מהם.
אדריכלות של המבנה
מילת המפתח באדריכלות היא פרופורציות. גובה המבנה, כמות הפתחים (חלונות ודלתות) לעומת הקירות הבנויים, צורת הגג, הדרך שעוברים עד לדלתות הכניסה, החומר שבו משתמשים לחיפוי הקירות, הגונים והטקסטורות, השילוב של כל המרכיבים הללו יחד יוצרים את אופי המבנה. גובה החלל המרכזי משפיע רבות על תחושת "ההוד". חלל נמוך יוצר מועקה, לעומת חלל גבוה מדי היוצר תחושת איום. חלל מרובע ייתן תחושה אינטימית, לעומת חלל מלבני שבו חלק מהקהל ירגיש מנותק ממרכז ההתרחשות. חלל בעל זויות רבות יוצר תחושת אי נוחות.
האדם המתבונן מבחוץ חש את האופי הזה, ומתייחס אליו בהתאם.
אדריכלות פנים
כאן נודעת חשיבות עצומה לחמרים ולגונים. ישנם חמרים "קרים" כמו מתכת או זכוכית, וחמרים "חמים" כמו עץ או בד. אבן היא חומר שבמהותו הוא קר, אבל ניתן להפיק ממנו תחושה חמימה באמצעות בחירה בגוון ובעיבוד נכונים.
גם הצבעים מתחלקים ל"חמים ו"קרים". מלבד זאת, באמצעות שילוב בין גונים כהים לבהירים ניתן ליצור אשליית גובה וכן אשליית גודל לחללים קטנים או נמוכים מדי.
לתאורה הטבעית והמלאכותית יש השפעה מכרעת על האוירה. תאורה רכה היא מזמינה, לעומת תאורה חזקה ומסנוורת שגורמת לתחושת כאב וחוסר נוחות.
חן המקום על יושביו
ברור לכולם שאוירה הולמת היא נקודת מפתח בתכנון בתי כנסת. אבל אל לנו לשכוח את אנשי הקהילה השוהים במקום ביומיום, בשבתות, בחגים ובשמחות. בית הכנסת צריך להתאים להם מבחינה פונקציונלית – שימושית ולשרת את צרכיהם במאה אחוז. אינה דומה התנהלות של קהילה חסידית עם "טישים", התועדויות וכניסות אל האדמו"ר, לקהילה של בני ישיבות אשר בית הכנסת שלהם משמש גם כבית מדרש כמעט לאורך היממה כולה. אינה דומה קהילה צעירה עם מספר גדול של ילדים ובני נוער לקהילה מבוגרת שהתגבשה במשך השנים וחבריה חשים כבני משפחה לכל דבר. וכן הלאה, כל קהילה ואופיה וצרכיה.
לכן, השלב הראשון בתכנון של כל בית כנסת באשר הוא, חייב להיות שיחה כנה ופתוחה עם נציגי המתפללים, עם רב הקהילה, וכן נציגות של נשות המתפללים. השיחה הזו הינה בעלת חשיבות מכרעת להבנת אופי הקהילה, אופן ההתנהלות בתוך המבנה ומחוצה לו, ומסייעת רבות בהתאמת התכנון לצרכי המתפללים.
הפרטים הקטנים לטובת הפרט
מעגל השנה מזמן לנו פעילויות שונות במהלך התפילה. חלקן תדירות ויומיומיות, וחלקן נדירות, חד שנתיות. תכנון מקצועי כולל מחשבה ותשומת לב לאותם פרטים קטנים, החל ממקום ראוי לתליית מעילים, הקצאת תא פרטי נעול לכל מתפלל עבור הטלית ותפילין, סידור מקומות ישיבה ונוחיותם, האם הם צריכים להיות עשויים מעץ, מצופים בכריות או מרופדים? ומה בנוגע לקימות וישיבות בתפילה? האם ניתן לתכנן מושב דואלי המשמש לישיבה ועמידה כאחד? איך לשפר את "מרחב המחיה" של המתפלל – ד' אמותיו. ומה בנוגע לחגים? מתבקש פתרון לאחסון אישי של ארבעת המינים בסוכות האם כדאי לבצעו כקבוע או נשלף לשאר ימות השנה? ומה עושים בתשעה באב, האם נתכנן שרפרף או כיסא נמוך הנשלף מהמושב האישי? ומהי הדרך הנוחה והאלגנטית לפתיחת ארון קודש וחשיפת ספרי התורה.
אלו רק דוגמאות ספורות לשלל הנקודות למחשבה שאיתן אנו מתמודדות תוך כדי התכנון. ועדיין לא הזכרנו את הרבנים, בעלי התפילה, הכהנים, והנשים. לכל אלו יש להקדיש מחשבה ולספק פתרונות הולמים.
לסיכום, תכנון בית כנסת מהוה אתגר מרתק. אף בית כנסת אינו דומה למשנהו, כשם שאף קהילה אינה זהה לרעותה. בע"ה נמשיך במלאכתנו זו ונתכנן עוד בתי מקדש מעט לרוב, עד לביאת משיח צדקנו בב"א. "וגדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון"…